דובוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

החלטה

1.בפני מונחת בקשתו של המשיב, למחוק על הסף את הערעור על החלטת כבוד רשמת בית המשפט הגב' גילה ספרא-ברנע מיום 8/8/2011, בתיק 9508/08/11. זאת מחוסר סמכות עניינית.

2.כבוד הרשמת דחתה את בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת התנגדות, ואת ההתנגדות עצמה, בתביעה לסכום קצוב בתיק ההוצל"פ 02-15470-10. על החלטה זו הוגש הערעור המונח בפני.

3.המשיב טוען כי יש למחוק את הערעור על הסף מכיוון שהסמכות לדון בו נתונה לבית המשפט המחוזי.

המשיב נימק את בקשתו בכך שהחלטת כבוד הרשמת לדחות את ההתנגדות הינה פסק דין ולא החלטה אחרת, ועל כן יש לערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי.

המשיב מציין כי הוא העלה טענה זו עוד בבקשה להארכת מועד שהתקיימה ביום 10/11/2011.

4.המערער בתגובתו הקצרה טען, כי מדובר בהחלטה אחרת ולא בפסק דין, וכי היה על המשיב להעלות טענה זו בדיון שהתקיים ביום 10/11/2011.

דיון

5.מדובר בהחלטה של כבוד הרשמת שדחתה את ההתנגדות לביצוע תביעה בסכום כסף קצוב שהוגשה להוצאה לפועל. החלטה זו סיימה את ההליך בבית המשפט. על כן מדובר בפסק דין של כבוד הרשמת ולא בהחלטה אחרת.

סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984, קובע:

"פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי דינו, לענין ערעור, כפסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם"

על כן הסמכות לדון בערעור זה נתונה לבית המשפט המחוזי.

6.שאלה זו נדונה בפני כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופט אליקים רובינשטיין ברע"א 5536/09 זינובי נ' פלאפון תקשורת בע"מ, דינים עליון 2009 (63) 1382, אשר קבע כלהלן:

"ח.אשר לשאלת הסמכות, שהתעוררה בשתי החלטותיו הנזכרות של בית המשפט המחוזי. סבורני, כי על החלטת רשמת בית משפט השלום לדחות את בקשת הרשות להתגונן ולחדש את הליכי ההוצאה לפועל, עומדת למבקש זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל (שעניינו "ביצוע תביעה על סכום קצוב") קובע:

"הוגשה התנגדות, יעכב ראש ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט יראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר לפי תקנות סדר הדין".

ברם, בניגוד לדחיית בקשת רשות להתגונן בהליך שנפתח בבית המשפט, הנה בהליך שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל, אין ניתן פסק דין בעקבות דחיית הבקשה - והליכי ההוצאה לפועל מתחדשים. בנסיבות אלה, חלים לדעתי אותם כללים החלים במקרה של דחיית התנגדות לביצוע שטר. קרי, "שדחיית התנגדות כמוה כמתן פסק דין, לאור זאת שעם דחייתה ימשכו הליכי ההוצאה לפועל נגד המתנגד כמו ניתן פסק דין נגדו" (רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם) [פורסם בנבו] - השופט, כתארו אז, אור). ובמקום אחר:

"מכאן ההבדל המהותי בין החלטה הדוחה התנגדות ובין החלטה הדוחה בקשה לרשות התגוננות. במקרה האחרון זקוק, כאמור, התובע עוד לפסק-דין כדי להוציאו-לפועל, בו בזמן שבמקרה הראשון אין המבקש זקוק לפסק-דין ועם ההחלטה הדוחה את ההתנגדות יכול הוא לפנות ליושב-ראש ההוצאה-לפועל על-מנת לבצע את השטר, כאילו הוא פסק- דין" ע"א (835/75 בריק נ' גולדפיז, פ"ד ל(2) 604, 609 - השופט עציוני; ראו גם ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא(3) 746; ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (כרך ב', מהדורת מאי 2008) עמ' 729-728, סעיף 396).

ט.סבורני, כי דין זהה יש להחיל על דחיית בקשת רשות להתגונן בתביעה לסכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל. הדבר עולה גם מן הלשון הזהה בין סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, לבין סעיף 81 א(ג). בנסיבות איפוא, כך דומני, יש לראות בהחלטת רשמת בית משפט השלום פסק דין, ולפיכך בדין הגיש המבקש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי (בהתאם להוראת סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984)."

7.כמו כן ראה רע"א 31039-07-11 כבירי נ' הדר (פורסם בנבו 2011). כבוד בית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כבוד השופטת עפרה צ'רניאק קבע להלן:

"בקשת רשות ערעור על החלטת רשם בית משפט השלום בתל אביב מיום 5.6.11 (כב' הרשם אדי לכנר) לפיה נדחתה התנגדות המבקש לביצוע שטר ביחס לחלק מהטענות וניתן נגדו "פסק דין חלקי" ביחס לסך של 2,192 ₪. ביחס לטענות אחרות ניתנה למבקש רשות להתגונן.